מריקו קונקשיין בע"מ ואח' נ' הופטמן ואח'

פסק דין

1.התביעה שבפניי עניינה הפרת הסכם תיווך עסקי, אשר לטענת התובעים הופר ע"י הנתבעים, וזאת בהתייחס לפעילות העסקית, הכוללת בין היתר ציוד ומוניטין של הנכס הידוע כסופרמרקט "סופר בונוס" והנמצא ברחוב איינשטיין 64 רמת אביב (להלן: "הנכס" או "הסופרמרקט").

2.הצדדים:

התובעת הינה חברה העוסקת בתיווך ויזמות ובמסגרת עיסוקה זה נוצר הקשר עם הנתבעים (להלן: "התובעת"). התובע הינו מנהל התובעת והוא אשר היה בקשר עם הנתבעים (להלן: "התובע").

הנתבעים 1 ו- 2, הינם המנהלים של הנתבעת 3 שהייתה החברה שניהלה את פעילות הסופרמרקט (להלן: "הנתבעים").

נתבעים 4-7 הגיעו להסדר פשרה עם התובעים אשר קיבל תוקף של פס"ד, כך שפסה"ד יתייחס אך ורק לנתבעים 1-3.

3.רקע כללי:

התובעים עוסקים, כאמור, בין היתר ביזמות ותיווך עסקי ובמסגרת עיסוקם זה נוצר הקשר עם הנתבעים. הנתבעים 4-7 היו מעוניינים באותה תקופה להרחיב את עסקיהם ,כך שיכללו גם ניהול מרכולים למזון. הנתבעים 1-3 ניהלו באותה תקופה את הסופרמרקט ושקלו למכור את הפעילות והמוניטין. נתבע מס' 6 (להלן: "רוי"), פנה לתובע על מנת שיעזור לו לאתר נכסים להשקעה. כמו כן, הוא ביקר בסופרמרקט ופגש את הנתבעים 1 ו- 2. התובע גם הוא פנה לנתבעים 1 ו- 2 ואף נחתם טופס להזמנת שרותי תיווך שניתן על ידו (להלן: "טופס להזמנת שרותי תיווך" או "הסכם התיווך" – צורף כנספח לתצהיר המשלים שהוגש על ידי התובעים בעמוד 20). בסופו של יום, עסקי הסופרמרקט והמוניטין נמכרו לנתבעים 4 ו- 7, ללא ידיעתם של התובעים. לכשנודע לתובעים על כך, הוגשה התביעה לתשלום דמי התיווך. כפי שכבר צוין הגיעו התובעים להסכם פשרה עם הנתבעים 4-7 שקיבל תוקף של פסק דין, כך שדיוני ההוכחות התייחסו אך ורק לנתבעים 1-3, למרות שאתייחס גם לעדויות מטעם נתבעים 4-7, כולל העדויות של הנתבעים 5 ו- 6 כעדים.

4.תמצית טענות התובעים:

לטענת התובעים, חתמו איתם הנתבעים על הסכם תיווך המתייחס לסופרמרקט. הסכם התיווך נחתם ע"י הנתבע 2 בתוקף תפקידו אצל הנתבעת 3 והוא מחייב את כל שלושת הנתבעים. בהתאם להסכם התיווך זכאים התובעים לדמי תיווך בגובה של 5% מסך המחיר שהתקבל בגין המכירה. לבקשת הנתבעים, הוסכם כי דמי התיווך יעמוד על 3% בלבד.

התובעים התבקשו ע"י הנתבעים 4-7 באמצעות הנתבע 6 לאתר סופרמרקטים לצורך רכישתם, ובמסגרת פעילותם לאיתור נכסים מתאימים, הגיעו אל הנתבעים 1-3, ואף כאמור נחתם ביניהם הסכם תיווך.

5.בסופו של יום, עסקת המכירה יצאה לפועל והנתבעים 1-3 מכרו את הפעילות והמוניטין של הסופרמרקט לנתבעים 4-7. לאחר שהדבר נודע לתובעים הם דרשו את דמי התיווך מכל הנתבעים. לאחר שלא הגיעו להסדר עם הנתבעים 1-3 המשיך הדיון המשפטי בעניינם בלבד.

6.לטענת התובעים, כפי שנטען בכתב התביעה, זכאים הם לפיצוי בהתאם לדיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן הנתבעים עשו רווח גדול כתוצאה מעמלם של התובעים. זכאים הם לפיצויים בגין הפרת הסכם לאחר שהנתבעים פעלו שלא בתום לב ובנגוד לסעיפים 12 ו39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"). כמו כן, יש לראות בהתנהגות הנתבעים כהפרת חובה חקוקה , בכך שהפרו את הוראות חוק החוזים.

7.לטענת התובעים, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעים בדבר הקשר הקודם שהיה לנתבעים עם רוי, שכן הדבר נוגד את האמור בהסכם התיווך.

כמו כן, אין לקבל את טענת הנתבעים שהתובעים לא היו הגורם היעיל שהביא לקשירת העסקה שכן הם היו אלו שיצרו את המפגש שבין הצדדים והביאו לפגישה אשר בסופו של דבר הביאה לסגירת העסקה.

8.לעניין הסכם התיווך טוענים התובעים, כי התיקון המופיע לגבי אחוזי התיווך נעשה בהסכמת הנתבעים ולאחר מו"מ שנוהל בין הצדדים ויש לתת לו את הנפקות המשפטית המלאה, למרות שהצדדים לא חתומים בצדו. כמו כן, ציינו התובעים כי מדובר באחוזי תיווך נמוכים מאלה המקובלים בתיווך עסקים. אחוזי התיווך המקובלים בתיווך עסקים גבוהים מאלה המקובלים בתיווך דירות.

9.התובעים דוחים את טענת הנתבעים שחתימתו של הנתבע 2 על הסכם התיווך איננה מחייבת את הנתבעים שכן הוא חתם ללא סמכות וללא חותמת. לטענת התובעים, החתימה נעשתה במעמד שני הנתבעים ובהרשאה והיא מחייבת את כל הנתבעים.

בנסיבות אלו יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את מלוא דמי התיווך, ולחייבם בהוצאות הליך זה, ואף יש להשית עליהם פיצויים עונשיים לאור התנהלותם.

10.תמצית טענות הנתבעים:

לטענת הנתבעים, החתמת נתבע 2 על הסכם התיווך בטעות יסודה והיא איננה מחייבת את מי מהנתבעים. לטענת הנתבעים, הם נפגשו עם רוי עוד לפני שנפגשו עם התובע ולפני שבכלל ידעו על מעורבותו ועל הקשר שיש לו עם רוי. המפגש היה כאשר רוי הגיע לסופרמרקט המנוהל ע"י הנתבעים שם שוחח איתם לגבי אפשרות של רכישת הפעילות העסקית. רק לאחר מכן פנה אליהם התובע ואף נפגש עמם בבית קפה שליד בית מגוריו של הנתבע עקיבא, ושם הוצג בפניהם הסכם התיווך. באותו מעמד הם לא זכרו את שמו של רוי נגר ולא היו מודעים לכך שלמעשה התובע מבקש לקשור עסקה עם צד המוכר להם עוד לפני שפגשו את התובע. רק במפגש עם הנתבעים 4-7 הם גילו שלמעשה מדובר באדם שכבר פנה אליהם לפני שפגשו את התובע. בנסיבות אלו לא ניתן לראות את התובע כמי שיצר את הקשר בין הצדדים.